אם קבלת עיתון זה – סימן שבאופן כלשהו נפגשנו בשנים האחרונות. מאחר שרבים פונים ושואלים על מאמרים, סדנאות, צילומים, סיפורים ושירים, היוצאים ממני – החלטתי "להרים את הכפפה" ולהיענות לפנייה וכן לדחף היצירה שבתוכי.
שמי – צביקה תורן, התואר שלי – ד"ר בפסיכולוגיה. נושא עבודת המחקר הגדולה- עבודה והנחייה בקבוצות. עיסוקי – מנהל שרות פסיכולוגי חינוכי, מנחה סדנאות ומרצה במכללת אורנים, באוניברסיטאות בר אילן, תל אביב וחיפה, מנחה סדנאות בכנסים מקצועיים שונים, בעל קליניקה פרטית בצפון (קרית טבעון).
אולי היה נכון לכתוב שעיסוקי בפסיכולוגיה ובאמנות. הגישה בפסיכולוגיה – גישות דינאמיות – הומאניות כמו הטיפול בגשטאלט, פסיכולוגית העצמי ואינטר סובייקטיביות. באמנות – שירים וסיפורים וצילום אמנותי. טיפול באמנות, ביבליותרפיה ופוטותירפיה, הם שילוב של שני התחומים גם יחד, בעבודה יחידנית, זוגית וקבוצתית.
ואולי נכון להוסיף- שיש לי אתר באינטרנט בשם "פסיכולוגיה וצילום".
מהמתרחש בחדר. / מקצה הרחוב עולה ובאה ילדה בלי גיל.
מקצה הרחוב עולה ובאה ילדה בלי גיל.שפתיה משוחות אדום בוטה,עיניה מחודדות בתוך אשנבים צרים, שערה החום יורד עד לסריג המרושל שהיא עוטה על גופה הקטן. נמוכה ורזה.
מקצה העולם עולה ובאה ילדה שבליטות שדיה אומרות שכבר איננה ילדה. אבל אין בה גיל. המילים שהיא מוציאה דרך הפתח הצבעוני להחריד אינן דומות למילים. הן גניחה ממושכת של מאמץ להיוולד מחדש.
כיווץ והעזה.
הכסא שהיא יושבת עליו אינו מרגיש את גופה הקטן, אבל קירות החדר מזדעזעים מהפרטים שהיא מוסרת, שעה שהיא מחפשת לעצמה גם תנוחה וגם מנוחה. לתוך הגוף הקטן הארוז במכנסי ג'ינס משופשפים כבר פלשו באכזריות גברים רבים, בזה אחר זה באו ויצאו, משאירים אותה רעבה למשהו שהוא עוד ויותר.
אמרתי שאין בה גיל.
המנורות שהפיצו אור רך ומחמם בכל פינות החדר פינו את מקומן לאורות מתכהים והולכים, כאילו התמלא האויר חלקיקים צפופים שהאור אינו מצליח להבליח ביניהם והאפלה נעשית סמיכה יותר ויותר על הכתפיים הצנומות, סביב הרגלים המשוכלות, האצבעות הדקות נעלמות בתוכה ולא ברור כמה מהן עוד לופתות בחוזקה את מסעד הכסא כשהיא מתארת את אבא ואמא שלה הולכים לאיבוד בסבך שהיא טומנת להם על מנת שלא ידעו היכן היא.
עכשו גם היא סבוכה ואינה יודעת.
היא אינה יודעת כמה מהם באו והלכו, היא אינה יודעת כמה ימים ושבועות הוריה הולכים לחפש אחריה סומים ואבודים, היא אינה יודעת כמה כדורים בלעה בבת אחת ומי מצא אותה כאובה ומיוסרת, ואפילו אם יש בדעתה לבלוע את עצמה לדעת עם כמות גדולה יותר של כדורים וחתכים- אינה יודעת. המקומות והזמנים של חייה שהיא מציינת במילים הולכות וגוועות הופכים לנקודות זעירות הנאחזות ומכתימות את האויר, את המדפים עמוסי הספרים, את השידה החומה הכבדה ואת ארבעת החדרים שבתוכי בצד שמאל של החזה.
הסטוריה ארוכה ועמוסה יש לה,
ילדה ללא גיל.
ואז היא קמה והולכת, מקפצת בקלילות ילדית,
כאילו השאירה מטען כבד ויקר, שש עשרה שנותיה,
אצל רע וידיד.
על השביל היא קצת רוקדת, מפזמת חרישית,
כאילו אפשר שבעוד רגע תינשא באויר
ותתחיל מבראשית.
חדשות. / פרסומים ופעילויות.
פורסם מאמר שלי "חותרים למגע- תורת הגשטאלט", בחוברת "חיים אחרים", גליון 182, נובמבר 2011.
בסוף חודש מאי תתקיים סדנת פוטותירפיה בת יומיים לכל המעוניין להיחשף לגישה ולכלים.
הסדנה תתקיים בימים חמישי-ששי, 31 במאי וראשון ביוני, במרכז שילוב בכפר תקווה שבקרית טבעון. פרטים?- zvitoren@netvision.net.il
בתחילת חודש יולי תתקיים סדנה בהנחייתי למנחי קבוצות הורים. הסדנה תתקיים בתל אביב,
בסמינר הקבוצים, ובין השאר ייעשה שימוש בתצלומים משפחתיים לזיהוי יחסים וסגנון הורות בתוך המשפחה.