פתיח
בספר "דברתי אני עם לבי" (2026, הוצ' ידיעות ספרים) כותבת איריס יפה בונדי כי האדם השרוי במצוקה מבקש להיראות, מבקש אישור לקיומו ולערך שלו גם כשהוא מוחלש. להרגיש שעודנו שייך לקהילה שלו, האזרחית והתעסוקתית. מאידך, האדם שבמצוקה לא רוצה שיראו את מצוקתו וירחמו עליו, הוא מעדיף שיראו אותו כאחד האדם, וכל קשייו יהיו נסתרים מן […]
פתיח
לאדן ולאלה ביג'אני היו שתי תאומות סיאמיות זהות שנולדו וגדלו מחוברות בראשן 29 שנים. רק אז הן החליטו ללכת לניתוח שיסתיים בהפרדתן זו מזו או במותן. הן לא שרדו את הניתוח, אבל במהלך שנות חייהן הן היו מקור אינסופי למחקרים על השפעת הטבע או הסביבה (Nature or Nurture) או אולי גורם שלישי דומיננטי, על גיבוש […]
פתיח
חוסר ודאות הוא מצב שקשה לשאת אותו. אנחנו רוצים לדעת מה ואיך ולמה ומה החוקים ומה הציפיות ומה יהיה. אם איננו יודעים- אנחנו ממציאים לעצמנו הסברים העושים סדר בעולם, ומאמינים בתיאוריה שבנינו כאילו היא העובדות לאשורן. התיאוריות שניצור על מנת להפיג את המתח- מתבססות על מי ומה שאנחנו זה שנים רבות. […]
פתיח
"תמיד יש מה שיתגלה כחיים שאותם חיינו, המלווים על ידי החיים שלא חיינו, החיים אשר להם ייחלנו. אנו רואים אותם כחיים שלא חיינו, משום שאי שם בתוכנו אנו מאמינים שהם היו פתוחים בפנינו, אולם מסיבה כלשהי- לא התאפשרו".
ציטוט זה לקוח מספרו של אדם פיליפס "החמצה- בשבח בחיים שלא נחיו" (2022, תולעת […]
פתיח
"אדם אינו בנוי לשינויים פתאומיים", כותב המשורר אריה סיוון, וממשיך- "ששים שנים עד שתצטלל עליו דעתו ויהיה מוכן להיפתח לזולתו". ומה עושה אדם שפוגש שינויים בעולם החיצוני או בתוך עצמו?- עושה כמיטב יכולתו. מחפש את הצורה הטובה ביותר לחיות בה, ולשפר ולהשביח את איכות חייו וחיי משפחתו וקהילתו. In search of […]
עברו חלפו ימי החגים. עכשו כל אחד למקומו שמחוץ לבית. מי בלימודים. מי בעבודה. מי בטיול ממושך. מי מטייל עם קרונו ועובד משם ומשם ומשם. נגמר העולם הישן. לא חייבים להיות במקום העבודה כדי לעבוד. אבל המשפחה נשארה משפחה. גם אם קבוצה מכנה את עצמה "אנחנו משפחה".
פתיח
הִתְבּוֹנְנוּת.
הִסְתַּכְּלוּת בִּתְשׂוּמֶת לֵב. עִיּוּן מַעֲמִיק. התייחסות לַתְּמוּנָה הַכְּלָלִית וְלִפְרָטִים בְּתוֹכָהּ, התייחסות לָרֶקַע וְלַדְּמוּת (Observation, attention)
הִתְבּוֹנְנוּת.
הִסְתַּכְּלוּת פְּנִימָה. חֲקִירָה. מַחְשָׁבָה. עִיּוּן מַעֲמִיק. תּוֹבָנָה. חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ (Observation, introspection)
פתיח
החצבים מסמלים את בוא הסתו. את התקווה לאקלים נוח יותר. בחוץ. אולי גם בפנים. פנים וחוץ מתכתבים זה עם זה. משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה. צילום הוא צילום של משהו שם, בחוץ, אבל הצילום מביע משהו פנימי.
A great photograph is a full expression of what one feels
עונת מעבר. זהו גם שם הסדנה החד-יומית […]
פתיח
עיקר הענין הוא היחסים ההדדיים בין דמות ורקע. עולמנו מלא באינסוף פריטים, גם עולמנו הפנימי, ובכל רגע נתון ובכל שלב בחיים ובכל תקופה, תשומת הלב ניתנת למרכיב מסויים מתוך הרקע, והוא הופך להיות הדמות (foreground) שאנו עסוקים בה. אבל התודעה שלנו והקשב שלנו הם דינמיים ומשתנים, ומה שאתמול היה מועצם ומרחיק כל עיסוק אחר, היום […]
