"מהי הנוסטלגיה, אם לא אבדן המולבש במחלצות?"

(אמינטה פורנה, "אושר" ספרית רות, 2024)

בין השאר, איבדנו תמימות. פעם חשבנו שמי שעושה טוב- יהיה לו תמיד טוב. חשבנו שאת הרע אפשר "לחסל" כהרף עין, כי האמת והצדק יהיו ברורים לכל וינצחו את הרוע והעוול. נראה שבכל פעם שננגס עוד חלק תמים בנו, אנחנו משוכנעים שזהו, שהפעם ולא עוד. ובאה המציאות ונושכת עוד, מפוררת עוד חלקת תמימות מן הילדות.

מדי בוקר אני יושב בפינת הגן, גוונים של ירוק סביבי (הידעתם שהירוק הוא הצבע שיש לו הכי הרבה גוונים בטבע?), כתמי צבע של פרחים אחדים ולימונים צהובים, ומחפש את ה"עיניים הנכונות" לראות ולהבין את העולם אשר מחוץ לגן הזה. אני קורא את הספר "על רוחב הלב" (אדם פיליפס וברברה טיילור, 2024), לדעת אם יצר לב האדם רע מנעוריו או אולי הוא נולד עם רוחב לב ונדיבות לאחר, ורק החברה דוחקת תכונות טבעיות אלה למקום רחוק ומכווץ בתוכו, ומטפחת קנאה ותחרות ושנאה על פני נחת רוח ואחווה.

צילמתי תמימות.