פתיחה.
כבר קיץ. המורים- סופרים את השעות, התלמידים- מחכים לבאות, והצלמים אינם אוהבים את האור העז והבוהק של השמש. המשותף לשוחרי החופשה ולצלמים- מוטב להיות בחוץ בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהרים המאוחרות. להגן על העור ולהתייחס לאור.
הרצאות על פוטותירפיה נתתי במקומות שונים ובזמנים שונים- למטפלים, לפסיכולוגים חינוכיים, ליועצות חינוכיות, לפסיכולוגים חברתיים וארגוניים, למגשרים עסקיים, ועוד. הרצאות על גיל ההתבגרות בעידן הדיגיטאלי, משולבות צילומים, ניתנו ליועצות חינוכיות ולמתנדבי ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בעמקים.
גובר הענין בשימוש בצילום בתהליכים טיפוליים, יחידניים וקבוצתיים. במרכז שילוב, בכפר תקווה אשר בקרית טבעון, ייפתח מסלול פוטותירפיה מסודר בשנה הקרובה. מאה ועשרים שעות של קורס, המשלב למידה לאורך השנה וסדנה מרוכזת, ובו יוקדשו פגישות אחדות גם לטכניקה של הצילום. פרטים והרשמה- אתר מרכז שילוב. http://www.shiluv-bodymind.co.il
השימוש בצילום להאצת תהליכים טיפוליים יוצג בקרוב בימי עיון של צוותים חינוכיים של בתי ספר ובקבוצים, מאחר שהמצלמה הפכה לאחד הכלים הנגישים ביותר- כל טלפון סלולרי מכיל מצלמה, וניתן להשתמש בה להעצמת ילדים, לגיבוש זהות של מבוגרים, להמחשה של מטרות ויעדים, ועוד.
מהמתרחש בחדר. / סיפורים מחדר הטיפולים.
אני לא אוהב לבוא לפסיכולוגים. כבר הייתי כמה פעמים והפסקתי… אתה שואל למה באתי עכשיו? האמת, אמא שלי לוחצת עלי, היא לא יכולה לראות אותי ככה במצב רוח לא טוב, והיא בעצמה לא יכולה לעזור לי, ככה היא אומרת. אם אני חושב שהיא כן יכולה לעזור לי?- אני חושב שכן, אני חושב שהיא עוזרת לי כמה שהיא יכולה. אבל זה לא מספיק. אני לא מצליח להרגיש טוב. למה הפסקתי אצל הפסיכולוגים האחרים?- הרגשתי שהם לא עוזרים לי, הם רק מעודדים אותי לגרד את הפצעים עד שייצא מהם דם, וזהו. מה צריך לעשות כאן כדי שמשהו יעזור לי? נכון, זה בכלל שאלה אם אפשר לעזור לי. אני חושב שנולדתי ככה. יש דבר כזה? אני לא יודע, אני מאמין שכן. כל החיים שלי קשה לי. וחוץ מזה, החברה שלנו היא אכזרית והיא גם כן לא נותנת לך להרים את הראש. קוראים לך דובי, צוחקים עליך שאתה לא מבין מה הולך, מסתלבטים עליך, משוויצים לפני הבנות איך השפילו אותי, ועוד הרבה דברים שאני לא רוצה לספר לך. אני רק יכול להגיד לך שבן אדם אחר לא היה מחזיק מעמד. אני לא כל כך טיפש, כמו שזה נראה, ואמא שלי בכל זאת עוזרת לי, ונולדתי חזק, אז הכל ביחד עושה את הסלט הזה.
שאני אספר על עצמי?- אני יכול להגיד לך שאני נסיתי כבר כל מיני דברים לעשות, ולא ממש הצלחתי. לפעמים רק לזמן קצר. כמו דיאטה, למשל. אם תרצה, אני יכול להביא לך תמונות. פעם, שהייתי קטן, והיום אני כמעט בן שבע עשרה, אז פעם הייתי רזה. אפילו קצת גבוה יותר מבנים אחרים. זה היה טוב. אבל אז השמנתי, כמו שאתה רואה אותי. אז כבר ניסיתי כמה דיאטות וזה לא עזר לי. די. כבר התיאשתי. אני כבר לא מנסה. אני מקווה שמישהי יום אחד תאהב אותי כמו שאני ותרצה להיות חברה שלי. לא מזמן היתה מישהי שנורא רציתי שתהיה חברה שלי, אבל זה באמת סיפור כואב. זה ממש פצע שלא כדאי לגעת בו.
אני אגיד לך משהו קשה אבל לא כל כך קשה. אבא שלי, לא סתם לא הזכרתי אותו עד עכשו. אבא שלי כבר לא מדבר אתי. הוא ניסה כמה פעמים להכריח אותי לעשות דיאטה, הוא ניסה להכריח אותי לצאת איתו לצעידות, הוא לקח אותי לחדר כושר- אבל אני עצלן, אני לא אוהב להתאמץ. לא הסכמתי. רק אוכל נסיתי קצת להוריד, אבל זה באמת לא עזר כלום. בטח שזה מפריע לי. גם וגם. גם זה שאני שמן, גם זה שאני עצלן, וגם זה שאבא שלי כבר לא מדבר אתי. הוא נפגע ממני. הוא חושב שאני מזלזל בו, אם אני לא בא איתו ולא עושה מה שהוא רוצה. זה לא נכון. להיפך- הלואי והייתי כמוהו. הוא מאד מצליח בעבודה, הוא צועד ומתעמל, הוא נראה טוב, הוא רק קצת עצבני, ויש לו הרבה ויכוחים עם אמא. גם בקשר אלי. הוא חושב שהיא מפנקת אותי יותר מדי ובגלל זה אני ככה. הוא לא מבין שבלעדיה בכלל לא הייתי יכול לחיות.
עוד פעם אתה שואל אם אני יודע מה יכול לעזור לי. אני אגיד לך משהו שלמדתי. אותו דבר שיכול מאד לעזור לך, הוא גם יכול להפיל אותך הכי חזק. למה אני מתכוון? טוב, אין ברירה, אני צריך לספר לך את זה, אחרת באמת אין סיכוי שאתה תדע מי אני. יש בת אחת בכיתה שלנו. היא יפה. היא חכמה. יש לה שדיים יפים כאלה שרואים דרך החולצה שלה. מותר פה להגיד מילים כאלה? אני מקנא כשאני רואה אותה מדברת עם בנים. אני חושב איזה כיף להם שהיא מדברת איתם. אתי היא לא מדברת בכלל. אני חולם עליה. לפעמים אני מנסה, לא—אני נסיתי, אני כבר לא, לפעמים נסיתי ממש להתקרב אליה. הייתי ממש על ידה. הרחתי את השערות שלה. השתגעתי מזה. כל כך רציתי שהיא תתיחס גם אלי! אבל היא, כמו כל הבנות, בכלל לא רואות אותי. אולי בגלל שאני שמן. אולי בגלל שאני מדבר לאט. אולי בגלל שאני עצלן ולא עושה כלום. לא יודע למה. אבל אני בטוח שאם היא היתה מוכנה להיות חברה שלי- הייתי עושה כל דבר! אפילו הליכות כאלה של ספורט, שאני שונא. אבל זה סתם דיבורים. אני יודע. הייתי שוכב במיטה כל היום, לא הולך לבית ספר, ורק חושב עליה.
אז מה אני עושה כשרע לי?- אני מבקש מאמא שתסיע אותי לים. אני יושב על יד המים, לא שומע כלום מן העולם, והיא הולכת ויושבת לה בבית קפה הקטן שיש שם, עד שאני חוזר. זה ממש עושה לי טוב. גם עצוב וגם טוב.
מה עוד עושה לי טוב?- אני הולך תמיד עם הדפים שאני כותב. לא כדי להראות לאנשים. זה אישי מאד. אבל לפעמים בא לי להוסיף משהו. לכתוב כמה שורות. חכה רגע… אני אקרא לך משהו שכתבתי.
"כל החיים נראים לי מבוזבזים
על זמן שהיה יכול להיות נהדר.
איתך זה היה יכול להיות מושלם.
לבד אני רק סתם"
טוב. אני חושב שזה מספיק לי להיום עד עכשיו זה היה בסדר. לא הכרחת אותי לדבר על משהו כואב מדי. אני רואה שיש לך הרבה תמונות פה, על הקירות. זה מזכיר לי גם תמונות שלי. אולי אני יביא לך לראות. זה מעניין אותך בכלל? אתה דווקא נראה לי כאילו אני כן מעניין אותך. אתה כל הזמן מקשיב ולא מנדנד. אולי אני אביא תמונות. אולי אני אתן לך לקרוא דברים שכתבתי. יש הרבה.
אני אמרתי לאמא שלי שאני בא רק פעם אחת ואחר כך אני מחליט אם לבוא עוד. אז אני אבוא. תקבע עם אמא שלי בטלפון, כי אין לי רשיון נהיגה והיא צריכה להסיע אותי. אני לא רוצה שהיא תבוא לפה עכשיו. אני קצת מתרגש. אני לא רוצה שהיא תקלקל לי….
טוב, להתראות.
*
היינץ קוהוט אמר שכל אחד זקוק לזולת עצמי, למישהו שיאשר את קיומנו המיוחד, שיתן תוקף לקיום שלנו. דוד קיטרון כתב מאמר בחוברת שיחות על כך שלאורך כל החיים אנחנו זקוקים למישהו שיראה לנו שקיומנו שווה ומשמעותי. וויניקוט כתב שגם בילדות המוקדמת וגם בגיל ההתבגרות חשובה הניראות, החוויה שמישהו רואה אותנו, ודרכו אנחנו רואים את עצמנו.
חדשות. / ועוד.
א. בקרוב יתווספו מאמרים וצילומים לאתר "פסיכולוגיה וצילום".
המאמרים והצילומים מחולקים לקטגוריות.
ב. בימים הקרובים תתקיימנה שתי הרצאות בצפון הארץ –
האחת לצוות המורים של בית ספר גדול, על האפשרות להיעזר בצילום
במהלך הפעילות השוטפת על מנת להעצים תלמידים מתקשים. ההרצאה השניה,
לצוות של מוסד חינוכי קיבוצי, על האפשרות לתת לבני נוער משימות של צילום
על מנת לבטא את תוכם ואת מאוייהם, במקום שיתקיים דיון מילולי בלבד.
ג. עדיין פתוחה ההרשמה למסלול פוטו-תירפיה במרכז שילוב, ויתקיימו ימי חשיפה של התכנית, עם הדגמה.
ייתכן שיהיו דיווחים של משתתפי התכנית המצומצמת מהשנה החולפת.
ד. מאמר הנושא את השם "מאין אני-לעין המצלמה" יפורסם בקרוב.
קיץ חמים קריר ונעים,
צביקה