ובכן, זהו העלון השני. עבור חלק מכם זהו העלון הראשון. בכל עיתון יש פתיח (עכשיו…),
יש סיפור מחדר הטיפולים או מאחת הקבוצות שאני מנחה, ויש חדשות.
אתר האינטרנט שלי, העומד לצבור תנופה והעשרה רבה, נקרא "פסיכולוגיה וצילום", והוא אכן יכיל חומר רב בתחום הפסיכולוגיה, הצילום, והשימוש בצילום להאצת תהליכים טיפוליים, "פוטו-תירפיה".
למען האמת, אני עושה שימוש רב גם בתחומים נוספים של האמנות, בעיקר שירה וסיפורים קצרים, "ביבליותרפיה".
הבסיס התיאורטי עליו אני "יושב", הוא בסיס בעל רגליים אחדות, תיאוריות אחדות המשלימות זו את זו. הטיפול בגשטאלט, התיאורייה האינטר-סובייקטיבית, יחסי-אובייקט, פסיכולוגית העצמי והטיפול המשפחתי. בעבר היו התיאורטיקנים רבים זה עם זה, תורתו של מי נכונה יותר, ואולם בחלוף "גיל ההתבגרות" של עולם הפסיכולוגיה, המבקש צבעים חדים של "שחור-לבן", "נכון- לא נכון", יש להשלים עם העובדה שאין תיאוריה אחת היכולה להתייחס לכל התופעות האנושיות, וכי כל נקודת מבט נוספת נותנת הזדמנות לראיה נוספת והדגשה שונה של מרכיבי המציאות הפנימית והחיצונית.
מהמתרחש בחדר. / "אני מיציתי".
אני מיציתי, הוא אמר, אני כבר מיציתי את החיים! זהו! אם אני עוד חי, זה רק למען הילדים! איש גדול כזה, שערו השופע מסורק ברישול, זרועותיו עבות ושריריות, ישיבתו בכסא איתנה. אל תגיד לי שלא כולם ככה! כולם ככה! אני עובד במפעל גדול, מתוחכם, עם מאות אנשים. אני מדבר איתם. כולם ככה. קמים בשש, יש את הבלגן של הבוקר עם הילדים, באים לעבודה, הולכים הביתה בסביבות שש שבע בערב, שפוכים, עוד קצת זמן עם הילדים, אם יש כוח, קצת מול הטלויזיה, וזהו. ובבוקר, כמו שאמרתי, קמים בשש, בלגן פה בלגן שם, וזהו. פורש את משנתו בדיבור מהיר ועצבני, לא נותן להכניס מילה לתוך דבריו, שם המילים מצטופפות לצאת בזו אחר זו. אמירותיו חדות ופסקניות. תראה, אולי אתה לא תסכים אתי כאן, אולי אסור לך, כי אתה פסיכולוג ואתה צריך לשחק את התפקיד שלך, אבל גם אתה יודע שכולנו ככה. הכל כבר עשיתי, אין מה לחדש לי. ללמוד מקצוע- יש לי, למצוא עבודה- יש לי, אשה- יש לי, ילדים- יש לי, לטייל בעולם- כבר טיילתי, משכורת טובה- יש לי. זהו! אני כבר הבנתי את הרעיון! עכשו מה שנשאר זה לקום בבוקר, ללכת לעבודה, ללכת לישון, וזהו! תשמע, ההורים שלי, זה לא אותו דבר? גם הם היו ככה! הייתי רואה אותם קמים כל בוקר, בקושי מדברים, אוכלים משהו, מסדרים אותנו, הולכים, חוזרים, עייפים, עצבניים עלינו, וזהו! גם לאבא שלי היה הרבה כסף, כמו שאני מרוויח עכשו. מה יצא לו מזה? בסוף כולם מתחת לאדמה! ואתה לא יכול להגיד שאני לא נהניתי מהחיים. היינו כמה שנים בארצות הברית. היינו במקום מצויין! המשכורת היתה מצויינת. העבודה מעניינת. האנשים היו מעניינים, למדתי מהם הרבה, התחלתי לפרוח. היה לנו אוטו טוב, היינו עושים טיולים משגעים, מבלים הרבה! הכל! וזהו! היא רצתה לחזור. אמרתי לה- חכי עוד כמה שנים. לא, עכשו היא רוצה לחזור. אין לה מה לעשות שם. תצאי! תפגשי חברות! את לא עובדת! אפילו תעשי לך קניות לפעמים! לא! היא רוצה לחזור! לא טוב לה! מה לא טוב לה?! אני מביא מלא כסף! אני בעבודה שאני לא אמצא עוד עבודה כזאת! לא, היא עושה הכל ההיפך! ידעתי שהיא טועה ואני צודק! עכשו היא מתחילה להגיד שאולי היינו בכל זאת צריכים להשאר שם. אני אמרתי לה את זה שם! הכל היא עושה הפוך ממה שאני מייעץ לה. אמרתי לה- חכי עם ילד! חכי! אנחנו באמריקה! אז היא- ההיפך! רוצה שיהיה לילד דרכון אמריקאי! מה זה חשוב?! אז גם חזרנו, גם אין לה עבודה, גם העבודה שלי לא משהו, גם עוד פעם היא לא עובדת, גם עוד פעם היא רצתה ילד! הכל! עוד מעט בגיל שלי כבר אי אפשר יהיה בכלל למצוא עבודה! עכשו כבר אי אפשר לנסוע! היא חיה כמו מלכה! לא עובדת! יש לה שני ילדים שלוקחים ממנה איזה שעה שעתיים ביום. מה היא עושה בשאר הזמן? למה היא לא עושה משהו? מה, רק אני צריך לעבוד בשביל המשפחה? טוב, נכון, אין לי משהו אחר לעשות, ממילא הייתי עובד מהבוקר עד הערב! גם אבא שלי היה ככה. גם כל האנשים מסביבי הם ככה. זהו. אני מיציתי. אני גם מיציתי את השיחה הזאת! מצידי אפשר לקום וללכת. אם היא רוצה להגיד משהו עכשו- היא יכולה, אבל אני לא צריך להשאר פה ולשמוע. זה לא משנה. אני כבר שמעתי מספיק. אם היא תתחיל לדבר, זה יהיה רק על הילדים. זה הדבר היחיד שמעניין אותה. ומאיפה הכסף? אין לה מושג בכסף! היא חושבת שזה קל! אני אפילו לא יודע מה היא עושה כל היום! איך היא בכלל מעבירה את הזמן! כמה זמן אפשר לשבת עם חברות בבית קפה! עשרים דקות, חצי שעה, נגמר מה שיש להגיד, קמים הולכים! כמה זמן אפשר לראות טלויזיה? סדרה אחת? עוד איזה סדרה טפשית? וזהו! הילדים. קצת להלביש אותם, קצת לתת להם אוכל, קצת להגיד להם איזה משהו, אני לא אומר שהיא אמא רעה, אני דווקא חושב שהיא אמא טובה, אבל איזה דוגמה היא נותנת להם שהיא לא עובדת? טוב, זה לא משנה. היא לא אשה טובה. לפעמים הכביסה מחכה כמה ימים, עד שאין כבר מה ללבוש. לפעמים המטבח כבר מלוכלך עד שזה מגעיל. לא שאני כזה חולה נקיון, אבל היא ממילא לא עושה כלום כל היום! לפחות שתנקה קצת! טוב, אני לא רוצה לדבר על סקס. כבר כמה שנים שאין לנו כלום. איך יכול להיות לנו בכלל. אני הרי יוצא לעבודה, חוזר עייף ולא רוצה כלום חוץ מלראות רגע את הילדים, קצת לנוח ולישון. אמרתי לה שאין טעם שנבוא לפה, אתה ממילא לא יכול לייעץ לי כלום, ואתה בעצמך בטח גם כן חי ככה, כך שזה לא משנה.
ככל שדיבורו נמשך, הוא נעשה מהיר יותר, המילים רודפות זו את זו, אני וויתרתי על המאמץ להשחיל איזו מילה. אני אחכה עד שהוא יסיים את השטף הזה, הרי יהיה רגע שזה יסתיים, אשאל אותו על הנאות בחיים, על תענוגות בחיים, על משמעות בחיים, אולי על המתיקות של התחלת הרומן עם אשתו, אולי על מה שהיה מהנה ומבטיח בארצות הברית ומה שאפשר לשוב ולשחזר מזה, אולי מה דעתו לא לשחזר את אורח החיים של אביו, אבל בינתיים הוא מדבר ללא הפסקה, מהיר, כמו עצבני, כי כל חלק של משפט נגמר בחיתוך מהיר, בסימן קריאה, "סטאקאטו" קראנו לזה פעם בשעורי מוסיקה. הוא יושב מלא כובדו על מלוא הכסא, אבל בהדרגה הוא זז קדימה, רוכן לעברי, אף שלא יוצר אתי קשר עין בכלל. מבטו למטה, לרצפה, אפילו לזו שלצידו איננו מעיף מבט. כפות ידיו עסוקות זו בזו, אני שם לב שהוא מכרסם ציפורניים, לא נותר מהן הרבה, אני שם לב ללבושו המרושל כמקובל היום בעולם המיחשוב- מכנסי ג'ינס מהוהים וחולצת טריקו גדולה על גופו הגדול. טבעת נישואין פשוטה על אחת מאצבעותיו העבות. קמט אחד במצח. זיפי שערו על הפנים מעידים עליו שאינו מתגלח מדי יום.
חדשות. / פרסומים ופעילויות.
לקראת סופהשנה התקיים יום עיון לפסיכולוגים במחוז הצפון על עבודה בקבוצות. במרכז שילוב התקיימה סדנה בהנחייתי על הדיוקן העצמי ככלי לטיפול עצמי וצמיחה. במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים התקיימה סדנה על השימוש בצילומים להבנת המצב המורכב בתוך המשפחה.
הסתיימה שנת פעילות, על פי הלוח העברי והשנה האקדמית, ועומדת להתחיל שנה חדשה. בשנה הקרובה תתקיימנה שתי סדנאות חדשות ללימוד "פוטו-תירפיה" (שימוש בצילום ובתצלום להאצת תהליכים טיפוליים) במרכז שילוב אשר בכפר תקווה, בקרית טבעון. מרכז זה מהווה שלוחה של אוניברסיטת חיפה. למעוניינים- ניתן לפנות למרכז שילוב. shiluv@bezeqint.net.
בתחילת חודש ספטמבר יהיו שני אירועים: האחד, באוניברסיטת בר-אילן, סדנת חשיפה לפוטו-תירפיה במסגרת ההמכון לטיפול בגשטאלט. השני, במוסררה בירושלים, יום עיון על השימוש בצילום בתהליכים טיפוליים.
הסתיימה שנת פעילות. זה הזמן להעשיר את אתר האינטרנט במאמרים וצילומים. כך ייעשה במהלך חודש אוגוסט. לעיונכם, מדי פעם.