פתיח

סגולתם של דברים שממשיכים להתקיים- מחד, הם שמרניים, מאידך- הם משתנים כל הזמן בהתאם למציאות המשתנה. אני מקווה שגם האתר החדש וגם העלון הזה עומדים בקריטריונים אלה, של שימור וחדשנות. יישמר הדגש על קשר בין פסיכולוגיה לצילום ולצילום אמנותי, באתר ובעלון. שונה מראה האתר, מגוון הנושאים ומגוון התמונות בגלרית התמונות.

מעתה ואילך ייצא העלון באופן סדיר אחת לחודש, ובו עידכונים קצרים, סיפור מרכזי מחדר הטיפולים והמלצה לספר או סרט.

ניתן לפנות ולבקש התייחסות לנושא מסויים.

קריאה והתבוננות מהנה.

אמא ובת. /מחדר הטיפולים

נכנסת אשה בשנות השלושים המאוחרות לחייה. מבט עז בעיניה, עינים שמיד סורקות ובוחנות ואוספות מידע על סביבתה. במצחה כבר ניכרים סימנים ש"החיים הם לא פיקניק", כפי שאמי היתה אומרת. ידיה- ידים עובדות, רזות אך נראות חזקות. אצבעות דקות וארוכות. לא עדינות. טבעת אחת בצבע זהב. שמלה הדוקה לגופה. שחורה. כפכפים לרגליה. גם כפות הרגלים רזות וחזקות. לא נתתי לה לבצע תרגילי כושר, אך כולה נראית מחזיקה-את-עצמה-בצורה-הכי-טובה-שאפשר-לנוכח-הנסיבות.

באה לבד, כדי שתוכל לדבר חופשי. כך אמרה. כך ביקשה בשיחת הטלפון המקדימה. היא ובעלה חלוקים בדעותיהם כל כל דבר, ובכלל- הם בקושי מנהלים חיים של יחד. הוא בשלו והיא בשלה. והיא אחראית לילדים. היא לא מרגישה אחראית למתח הרב בינה לבין הבת שלה. חושבת שהבת שלה נכנסה לגיל ההתבגרות בגיל תשע-עשר, כי יש ביניהן וויכוחים אינסופיים, מריבות קולניות, צעקות רמות, הן כמעט מרביצות זו לזו, אבל נמנעות בכל כוחן. יש עונשים, בודאי שיש עונשים, כמו לא לצאת מהחדר, לא להשתמש בטלפון הסלולארי, לא לקבל הסעה של ההורים לחוג או לחברה, ועוד. נכון- העונשים לא שינו כלום, אבל אלה הכלים שיש, אומרת אמא, אני מקווה שיום אחד זה יעזור.

מה יקרה ביום שהעונשים יעזרו? מה התמונה הרצויה?- קודם כל שהילדה תקשיב לי ותעשה מה שאני אומרת. אני לא אמא רעה, אני לא אומרת לה דברים לרעתה. דבר שני, שתפסיק להסתובב עם פרצוף חמוץ כזה כל היום. לא נעים לראות אותה ככה. זה לא נעים. אני מכינה לה ארוחה שהיא אוהבת, אני מסיעה אותה לחברות שלה, אני משדרגת לה את הטלפון- כלום! פרצוף כועס! מה יש לה לכעוס! שתגיד תודה, היא כבר לא ילדה קטנה, היא יודעת שאני עובדת קשה בשביל זה!

אישה

*

הרהורים שלי.

לפעמים נולד לנו ילד רגיש ופגיע, הוא נפגע פעמים רבות ומגן על עצמו בעזרת תוקפנות. על מנת לא להרגיש חלש- הוא תוקף. נותן לו חויה של שליטה וכוח. פחות מבוהל. את הבהלה לא רואים.

לפעמים נולד לנו ילד שיש לו תכונות מסויימות כמו שלנו, ההורים. אנחנו יודעים שתכונות אלה גרמו לנו בילדותנו לצער ומכאובים. אנחנו נעשה הכל כדי שהילד שלנו לא יסבול כפי שאנחנו סבלנו, ולא נדע שהמאמצים האלה הם בדיוק הקרקע עליו יצמחו הצער והמכאובים שלו…

לפעמים, על מנת לשמור על שלימות המשפחה, הקונפליקט המאיים בין אבא לאמא מוחלף בקונפליקט אמא- בת, זה בטוח יותר, זה לא ימוטט, ויחד עם זה יהיה שיחרור של כעסים ותוקפנות שמצטברת במשפחה. הבת יכולה לקחת על עצמה להיות מוקד הכעסים, על מנת לשמר את המשפחה….או לפחות להסכים להיות "השעיר לעזאזל" של המשפחה.

*

המשך המפגש עם האמא. אני מסביר לה שחשוב קצת להכיר את ילדותה שלה ואמא נענית ומספרת. לא מעט דמעות ניגרות מעיניה כשהיא מספרת על יחסיה העכורים עם אמא שלה, על קנאתה בבנות אחרות שהיו יוצאות לקניות ובילוי עם אמא. "אצלנו אין דבר כזה , זה יהיה ישר סיוט!" ואני לא יודע אפילו אם פירוש המילה "אצלנו" זה האמא הנוכחית והבת שלה, או האמא הנוכחית כשהיתה ילדה עם האמא שלה….

על מנת לא להתקבע על השערה מסויימת, יש לברר גם האם הילדה היא אכן "שעיר לעזאזל" של כל המשפחה, ואמא מספרת הוא כי אחד הדברים הכי מעצבנים- שהילדה מסתדרת טוב עם אחותה ועם אבא שלה ורק לאמא היא "עושה גיהינום", כך האם.

האם הילדה רגישה ופגיעה משחר חייה. אולי אפילו אובחנה על ידי מרפאה בעיסוק עם "רגישות יתר תחושתית". איך ידעת, אמא מתפעלת מהניחוש שלי." היתה מטופלת במשך שנתיים בריפוי בעיסוק. אהבה מאד ללכת לשם, אין פלא- קבלה יחס של מלכה, קבלה את כל תשומת הלב, לנו זה עלה הרבה כסף, אבל בסופו של דבר זה לא עזר בכלום". אמא מדברת בשטף ובכעס.

*

הרהורים שלי.

האם אמא מקנאת בילדה שיש מקום בו היא זוכה לכבוד ותשומת לב לא שיפוטית? היש לאמא עצמה מקום שכזה? האם היא זקוקה למקום כזה? האם יש לה מקומות וזמנים בהם יש רווחה לנפשה? יש פירגון כלפיה? היא נינוחה לחלוטין? האם, כלשונה של וירג'יניה סאטיר, קדירתה מלאה או שהיא ריקה ושחוקה?

*

קבענו להפגש שוב. ובקרוב מאד. ובהמשך נצרף את האבא.את הילדה?- לא אין צורך (עדיין?) שאראה את הילדה. ויש בזה מסר חשוב מאד לאמא, שכך נקבעות הפגישות. "הילדה היא לא הבעיה", אבל במקום מילים מעוררות התנגדות-הנה דרך שונה לומר זאת. לא להזמין אותה. היא לא הדבר המקולקל שיש לתקן…

 

חדשות ועידכונים

הסתיימו סדנאות וקורסים של שנת הלימודים הקודמת. יש קורסים מסודרים שייפתחו עם השנה האקדמית. יש סדנאות שכבר הוזמנו. אין כרגע סדנאות פתוחות לכל.

שלשה כנסים מקצועיים של פסיכולוגים, ובשלושתם אביא את קולה של הפוטותירפיה, שימוש בצילום ובתמונות להאצת תהליכים טיפוליים, להעצמה והתפתחות.

הערות והארות תתקבלנה בברכה דרך האתר, דרך האימייל, דרך הפייסבוק (בפרטי).

שתהא השנה הבאה עלינו- שנה לטובה.

goodyear